טיפ שפע חדש- איך לגרום לכסף שלי להישאר??
מטבע הדברים, כשאנחנו רוצות ומזמנות כסף, יש בתוכנו ניגודיות: הרי הסיבה שאנחנו מזמנות אותו, היא כדי שנוכל להשתמש בו- להוציא אותו ולהנות ממנו. כך שהתדר שלנו הוא של זימון- אבל המחשבה שלנו היא על ההוצאה. ובאותה מידה, כשהזימון מצליח- הכסף נכנס ומיד יוצא- ואז מתחילה בנו תחושה או אמונה: "הכסף שלי נוזל לי בין האצבעות" "השפע מגיע ובורח".... אנחנו נלחצות, רוצות עוד עוד ועוד, מזמנות יותר, ובמקום להיות בתדר שופע... אנחנו בתדר של חוסר!
אז איך בכל זאת לגשר על הפער, ולגרום לתדר של השפע שלנו ולכסף שלנו "להידבק" ולהישאר?
אז נתחיל משלב הזימון: כשאנחנו מזמנות שפע- התדר שלנו צריך להיות תדר של שמחה, של כיף, של השתוקקות... הזימון צריך להיעשות מתוך חדווה, ולא מצורך/ נזקקות/ חוסר- ואפילו- תאווה.
חינכו אותנו שתאווה לכסף היא מידה שלילית :) שהתאוות היא חטא או מראה על חומרנות, אבל אני לא מתכוונת לתאוות הכסף- אני מדברת על תאווה לחיים.
תאווה להנאה, לחוויה, לחיבור לכל מה שיש לעולם המדהים הזה להציע- לכל הפינוקים וההטבות שיש בסרט הזה , שיצרה ההפקה של הבריאה זהו התדר המדוייק של שפע: לחוות בחומר את כל היופי האנרגטי שיש ביקום.
אני פתוחה ומוכנה לקבל את ההזנה והטיפוח שהבריאה מבקשת לשלוח לי, ואז- התדר שלי הוא לא "להשיג, להשיג, להשיג" אלא "לקבל, לקבל, לקבל"....
כשאני בתדר של לקבל, אני לא במרדף או בנואשות, אני לא בנזקקות או בפחד הישרדותי- אני הופכת למגנטית בעצמי כי אני פתוחה למתנות הבריאה.
ואז כשהשפע מגיע אליי, אני לא רצה להוציא אותו ולמלא את הבור- בעוד ועוד מוצרים שאני לא באמת צריכה- כי זימנתי מתוך תחושת מלאות ולא תחושת ריקנות.
וכשאני מוציאה כסף, אני בוחרת להוציא אותו, מתוך הרוגע הזה של מי שמטופלת ומוזנת, אהובה וראויה, זו ששפע נשלח אליה באופן טבעי כל הזמן.
וגם כשאני מוציאה את השפע שלי, ומקבלת את הדברים שרציתי, אם אלו בגדים, או נסיעה, או אפילו מחייה בסיסית- התשלום לא נעשה בתדר של התרוקנות משפע, התחושה היא לא של בזבוז או חוסר חדש, אלא להיפך!
אני עדיין בתדר של קבלה זימנתי שפע וקיבלתי חולצה, זימנתי שפע וקיבלתי נסיעה, זימנתי שפע וקיבלתי לגור בבית שלי- אחח, איזו הנאה! איזה כיף, איזו ברכה.
בכלל לא בזבזתי! אלא מגנטתי לחיי את הדברים שרציתי. על ידי חיבור לתדר ההענקה וההזנה של הבריאה, והגשמתי את השפע לחיי מתוך קבלה.
והכסף? למדתי להוציא אותו באהבה על החולצה או הטיסה או הדירה הנהדרת שלי, למדתי להוציא אותו בחדווה אפילו על חשבון החשמל או המים שיוצרים לי שפע של אור ומים חמים בבית. חגגתי את הנוכחות המבורכת שלו שמאפשרת לי את השפע בחיי, והוא הופך לשותף שלי- בתדר, בחומר, בשכל ובלב.
וכן, מותר גם להתאהב :) להודות, להנות ולשמוח בכסף שלנו, על מה שנכנס וגם על מה שיוצא... ככל שנהיה יותר בהוקרה ובהערכה, פחות נראה בו אמצעי או מטלה, ויותר שער להנאה ולחויות נפלאות הבריאה- ככה הוא יתאהב בנו בחזרה. וירצה לבוא אלינו עוד ועוד.
זכרו :
השפע שומע ובא!
