אתמול ברגע של אפשור ונשימה, בסוף שיעור ריקוד ותנועה- צצה מתוכי הילדה הקטנה שבי- בלי דרמה או רגשות שליליים או חיוביים- פשוט בהוויה. התקלפתי ממני הגדולה, והייתי פשוט ילדה על מזרן :) פתאום הרגשי כזו הקלה- בלי אחריות, בלי ריכוז, בלי צורך להחזיק או לתכנן או לחשוב או לזכור.... ממש אפשרתי לעצמי לשכב שם ולחייך והמורה המאוד מכווננת ומדויקת שלי באה ונגעה לי בכפות הרגליים- בעקבים, מרכז הביטחון והיציבות שבגוף, וליטפה לי את השיער, כי הילדה שלי רצתה שילטפו אותה ויאפשרו לה להיות. הילדה שלי ממש קיבלה את המענה שהיא הייתה זקוקה לו- גם תמיכה וגם פינוק ובייחוד- הכלה, מישהי ראתה אותה והגיבה אליה מהמקום הזה.
לפעמים אנחנו כל כך אסופות, כל מתוקתקות, כלך כך מנהלות ומחזיקות אלף דברים- את העסק או העבודה, את החינוך והיחסים עם הילדים ואת הזוגיות והאהבה עם הבן זוג ואת הבית והסדר והניקיון והאוכל הכביסה וההסעות, שאנחנו שוכחות רגע אחד לעצור ולהיות. (לפעמים זה מוביל אותנו לעצב או כובד שקשה לנו להסביר...)
וברגע הזה, כשאנחנו נושמות, מקשיבות פנימה ומאפשרות-נולד אושר. לא פחות.
כי הנשמה שלנו לא עסוקה בכמה נקי הבית, וכמה יפה מקופלת הכביסה וכמה מרוצים מאיתנו במשרד. היא אפילו לא עסוקה ביחסים שלנו עם אהובנו... היא מדברת אלינו, מבקשת את תשומת ליבנו, והבקשה הראשונה שלה היא אהבה. אהבה עצמית. תמיכה בעצמנו. חיבוק לעצמנו. אהבה עצמית שמקרינה גם החוצה. אנחנו מרכז הקיום שלנו, כשנהיה מאוזנות וקשובות לעצמנו כל שאר הנוכחים והמרכיבים יתאזנו ויהיו בהרמוניה גם הם:)
כי ברגע שיש אהבה עצמית- אנחנו הופכות למקרני אהבה בעולם, מביאות את עצמנו במלוא ההדר, ההרמוניה מתחילה,היחסים עם האחרים כבר מסתדרים והכביסה... שתישאר לה כמה דקות בצד.
תתחילו רק בכמה דקות ביום- להניח ראש, לנשום, לשאול את עצמכן, איך אני מרגישה? מה אני רוצה? מה בא לי ולא מה אני צריכה... וחפשו מי יכול לאפשר לכן את החופש הזה, מי נותן לכן להיות ילדה קטנה ושובבה, מכיל את שחרור הזה ומאפשר.
וטיפ קטן- כדי למצוא את מי שמכיל אתכן אתן צריכות קודם כל להגיע למקום הזה בעצמכן! כי מי שמסביבי משקף לי אותי. כשאאפשר לעצמי- יאפשרו לי.
כבר מזמן הקלטתי מדיטציה לחיבור לילדה הפנימית- והנה היא כאן עבורכן, להתחלת המסע פנימה.
באהבה,
אביגיל
נהנית מהקריאה? הרשמי למטה לרשימת התפוצה!