איך להרים תדר ולשנות גישה- כשמקבלות בשורה לא נעימה:
לא התקבלתן לעבודה שרציתן? מישהו אחר שכר את הדירה שמצאה חן בעינכן? הילדה לא התקבלה לגן שביקשתן, הכסף שאמור היה להיכנס נדחה לחודש הבא?...
בטח ממש התבאסתן כשזה קרה. ובטח שלא התאים לכן, כשמישהו או משהו שינה את התכניות שלכן, ויצר לכן סוג של בעיה..... המחשבות רודפות זו את זו, מחשבות על דרכים לפתור את הבעיה, ומי אשם, ולמה זה קרה- והופ, התדר שלנו נפל ואנחנו עסוקות בתסכול ואשמה. אז באמת, יש לנו את כל הסיבות להתבאס, אבל- אי אפשר להגיע לפתרונות כשאנחנו ממוקדות בתדר של הבעיה:) וכדי לקבל פתרונות יקומיים מופלאים, יש לנו רק תפקיד אחד לעשות: להחזיר את התדר שלנו למעלה, למצב של אהבה וקבלה. ואיך עושות את זה בלי לשקר לעצמנו ובלי לנסות לכפות על עצמנו הרגשה חלופית למה שאנחנו מרגישות?
קודם כל, אי אפשר לחזור לתדר גבוה, בלי לתת מקום לרגשות שצפו- אז תאפשרו לעצמכן כמה רגעים של אכזבה- הרי לא קיבלתן מה שרציתן, וזה מעצבן נורא. (שימו לב שלתת מקום לרגש, זה ממש לא אותו דבר כמו להתמסר ללופים של מחשבות של דאגה. רק לשים יד על הלב ולהרגיש- עצב/ תסכול/ חרדה, בלי לשפוט ובלי לנסות לשנות והעיקר- בלי יותר מידי מחשבות) אחר כך אנחנו רוצות להחזיר לעצמנו כוחות, ניתן חיבוק דמיוני גדול לעצמנו המודאגת או המאוכזבת או הטרודה, ונזכיר לה שאנחנו על זה, מטפלות בעניין, חזקות ויציבות, תזכירו לעצמכן שיש לכן מסוגלות וניסיון וכוח עמידה.
השלב הבא הוא לשקול... רק להכיר באפשרות, שאולי יש כאן הזדמנות למשהו טוב יותר עבורנו, אולי במקום העבודה הזו תגיע הצעה יותר טובה? אולי יש בעיות רטיבות חמורות שלא עליתן עליהן בדירה? ואולי הכסף של חודש הבא יביא איתו ריבית או פתרון לתשלום שיצוץ.... ואולי יהיה לילדה הרבה יותר טוב חברתית בגן ליד?
ומספיק שרק נפתח את עצמנו לסיכוי הקטנטן הזה- וכבר אנחנו עוברות מתדר כבד וסגור של ייאוש ואכזבה, לתדר טיפה יותר גבוה- הצצה לתקווה : ) (אם קשה לכן השלב הזה, נסו להזכיר לעצמכן מקרים בעבר שלכן שמשהו לא הסתדר, ופתאום הסתבר בדיעבד שזו הייתה ברכה)
אחר כך, להזכיר לעצמכן- שאתן על נתיב ההתפתחות הנשמתית וההגשמה של התכנית הגבוהה שלכן, וזה אומר, שכל מה שמתרחש וקורה בחייכן, גם אם אתן לא מבינות את זה באותה השנייה, מיועד לתרום לגדילה שלכן וכל מה שקורה, קורה לטובתכן הגבוהה. ואז- אנחנו משחררות את הדאגות, את הסיבוך, את המחשבות והרגשות ופשוט- מזמנות את הפתרון ההרמוני התואם לטובת כל הנוגעים בדבר. והכי חשוב- לא מזמנות את איך זה יקרה או את איך שזה יסתדר, לא מזמנות בכוח להחזיר את הדבר שהשתנה או התבטל אלא חוזרות על המטרה שלנו:
הפתרון הטוב ביותר לטובתי הגבוהה, ולטובת כל הנוגעים בדבר. כשאנחנו לא מתערבות בדרך לשם, נפתחות עוד ועוד אפשרויות למציאויות חלופיות, מלאות בשפע, אהבה ופתרונות. הקלטתי לכן הקלטה קצרה, איך לעשות את העיבוד הזה- מאכזבה ומחשבות טורדניות ודאגה לקבלה ואהבה וציפייה להגשמה מופלאה:) והיא מצורפת כאן:
בינתיים, מוזמנות לכתוב לכן את ההצהרה הזו שכדאי לאמץ כל יום, לא רק כשמשהו כזה קורה:
"כל מה שפוגש אותי מתרחש לטובתי הגבוהה ותורם לגדילה שלי, ולהגשמת התכנית הגבוהה שלי. אני באמון מלא בהנחיית נשמתי הגבוהה. תודה"
