הבוקר נשאלתי שאלה קשה- מה עושות כשקורה משהו חיצוני מאוד דרמטי וקשה שמערער אותנו? איך שומרות על התדר, איך מתמודדות, כשמרגישות שהכל סביבנו קורס, והתמודדויות חדשות ולא פשוטות לפנינו? הכל בסדר, כל זמן שאנחנו בשגרה, ויכולות לזמן ולשמור על אנרגיות גבוהות, אבל מה קורה כשאחד מהאהובים שלנו חולה חלילה? כשמחליטים להתגרש? כשמגיעים למשבר כלכלי אמיתי, או למצב חיצוני אחר? פחד, חוסר אונים, ייאוש, אשם- מלווים בדרך כלל את מה שקורה- אבל אנחנו רוצות לייצר מציאות גם מתוך הקושי ולא להיסחף למקומות של קורבנות ודרמה. קורבנות ודרמה- גם אני הייתי שם:) שנים. זה לא הוביל אותי לשום דבר חוץ מהגדלה מעגלית של הבעיות שלי, שוב ושוב. שוב היו בעיות, שוב הרגשתי קורבנית ושוב היו לי בעיות כי התדר של הקורבנות היה תואם להן. דווקא במשבר הגדול מכולם, בתקופה הכי קשה שלי- פתאום היה לי כוח פנימי אדיר. החלטתי שאני רואה רק את התוצאה. לא את הדרך לשם, שהייתה אובייקטיבית רצופת טלטלות ולא היה לי מושג איך להפוך אותה לטובה ונעימה בשבילנו, אלא את התוצאה האופטימית והמשמחת ביותר שיכולתי לדמיין. העסק שלנו נסגר, בהשתלשלות אירועים של שבועות ספורים, מקור הפרנסה היחידי של הבית שלנו, ומצאנו את עצמנו ללא שום ביטחון, בגיל 36 ועם שתי ילדות, בלי בית או רכב משלנו- בקיצור הקרקע נשמטה לחלוטין והדרך לא ברורה ומפחידה. במקום ליפול לדיכאון וחרדה החלטתי להסתכל קדימה על פרק זמן עתידי ושלא היה לי שמץ של מושג איך נגיע אליו בו הכל בסדר, בו אנחנו שלווים, יציבים, עם מקורות הכנסה נהדרים בטוחים בביתנו עם בנותינו, שמחים ומאושרים.
הרגשתי שאני בים סוער, ועליי לנווט את הספינה, ואני רואה רחוק רחוק את החוף. לא מתייחסת לגלים, לא מתייחסת לחושך, לרעמים ולברקים, לא לנתזי המים שעפים עליי והודפים אותי כשהספינה מטלטלת אני- ממוקדת בחוף המבטחים. זה היה הדימוי שהחזקתי בו ובכל פעם שהרגשתי חולשה או קושי הזכרתי לעצמי- אי! תסתכלי באי!
האי שלכן יכול להיות ילדה בריאה ומתפקדת או הורה שקם ממחלה או זוגיות שמשתקמת או כזו חדשה בית משלכן יציבות כלכלית בריאות נפשית או גופנית של עצמכן אבל אתן חייבות להיות ממוקדות בו כדי להגיע אליו. ככל שתתמקדו באי שלכן ולא בדברים שקורים בדרך המציאות תתאים את עצמה לתדר שאתן מחזיקות הסערה תשכח והספינה תגיע מהר הרבה יותר משאתן חושבות. בדרך כלל אנחנו רוצות להיות ממוקדות ברגע, ליהנות מהדרך לחוות שפע בכל תהליך אבל במקרה הזה לצד הניסיון לשמור על תדר גבוה המיקוד שלנו הוא על המציאות הרצויה ולא זו הנוכחית. ככל שתצליחו לדמות שסופו של השייט הסוער הוא בהגעה לחוף מבטחים מופלא ומושלם עבורכן כך תוכלו להפוך מקור של עוצמה ואור לעצמכן ולאהובים שלכן. כשתתמידו לחזות בבריאות גם החולה יחלוק אתכן את החזון ויבריא והמציאות שלו תשתנה אתכן כשתהיו שמחות ובידיעה שלמה גם הילדים ובן/ת הזוג וכל מי שצריך- ידעו שהכל בסדר ושהדרך ברורה ובהירה. וברגעי יאוש גדולים, כשקשה מאוד לראות את המוצא אמרו לעצמכן- היקום איתי הבורא איתי כל מה שבאתי לחוות הוא לטובתי הגבוהה ביותר לטובת ההתפתחות הנשמתית והאישית שלי ואני באמונה שלמה שאני מוגנת אהובה ושמורה אני סומכת בכל לבי שכך הוא. להדהד אמון זה הצעד הראשון- אמון שהכל בסדר, ושהכל מתוכנן באהבה עבורי. ברגע שאני סומכת ומאמינה אני כבר לא קורבן של הנסיבות אלא יוצרת את מציאות חיי ואחראית למה שקורה לי.
נ.ב. במבט לאחור, אין לי שום ספק שכל מה שקרה הביא אותנו למציאות מופלאה בה כולנו מאושרים ומסופקים יותר. בכל מקרה יש מקום לשיעור ולגדילה ולהתפתחות. נשימה, אמונה, העתיד המופלא כבר ממש כאן.
