הדמיון. הרבה אנשים חושבים, שלדמיין זה להיות מעופף או ילדותי, בעוד שלמעשה, הדמיון הוא כלי מופלא שיש לנו, לעבור בין מימדים של מציאות ולמשוך לנו מציאות רצויה. כשאנחנו מדמיינות, אנחנו מלמדות את המוח שלנו להרחיב את תחומי האפשרות הקיימים.
במציאות היום יומית, יש המון מגבלות על החשיבה שלנו- יש נסיבות בחיינו שמשאירות אותנו באותה נקודה- צרכים כלכליים, מגבלות פיזיות, קשרי משפחה, וגם אמונות ומחשבות שמנהלות אותנו: כמו לדוגמה איך מורכבת ההערכה העצמית שלנו ומה הסיכוי שלנו, לדעתנו, להשיג דברים בהתאמה לגיל שלנו, ליופי שלנו, לכשרון שלנו, למצב המשפחתי או הבריאותי... ולמעשה אנחנו רגילות להיות ממוקדות במה שמתאפשר לנו מתוך המגבלות האלה.
בדמיון, לעומת זאת, הכל אפשרי! אפשר להגיע למקומות שלא נראים לנו אפשריים בכלל בחשיבה ההגיונית, למצוא זוגיות מופלאה, להיות מיליונריות, להיות מצליחות ומוכשרות, להגיע לאלפי אנשים או למצוא את עבודת החלומות המתגמלת והמספקת, להיות בבריאות שלמה - או בקיצר, הכל אפשרי!
בפעמים הראשונות שתנסו לדמיין את המציאות הרצויה שלכן, המוח החושב יזרוק לכן המון התנגדויות- החשיבה הריאלית שאנחנו מכורות אליה, תגיד לנו- מה? זה לא יכול להיות! זה לא אפשרי במציאות שלי! לכן כדאי להגביל את הדמיונות שלנו לחצי דקה בהתחלה, לשחק עם דמיונות קצרים, ובהדרגה, להתמכר לתחושה הטובה שהם מייצרים בנו. התחושה הטובה הזו, היא זו שתביא לנו את ההגשמה- ככל שנצליח להיות בתחושה הטובה, עוד לפני שהמציאות שרצינו התגשמה, ככה ניצור מקום בתוכנו להגשמה.
אז- 1. לדמיין! בצבע, בהתמסרות, דמיונות עשירים ומלאי פרטים, ולשים לב ל*תחושה* שממלאת אותנו בסרט הדמיוני. 2. להתחיל משניות ספורות ובהדרגה להאריך את התרגול ולהתמכר לתחושה. 3. הכי חשוב- כל פעם שעולות בנו דאגות מחשבות שליליות, או טרדות, אנחנו נזכרות בתחושה הנעימה הזו ועל ידי זה מעלות את התדר שלנו בחזרה לשמחה.
ואם בא לך תכתבי לעצמך, בדמיון הכי מתוק שלך, בחלום ובחזון הכי מרגש שהיית רוצה לעצמך, עם פרטים וריחות וצבעים ומראות ורגשות- ממש כאילו זה כבר מתקיים במציאות שלך.
באהבה, אביגיל.