שני כלים ליצירת מציאות חיובית בתוך סיטואציה קשה ושלילית

הכי קל לחלום על מציאות חיובית,

כשאנחנו כבר בחיוביות מסויימת, נכון?

אפשר גם לכתוב את זה הפוך-

איך אני אמורה לחלום על שפע כשאני בחוסר/

על בריאות כיש מחלה/ על אושר כשאני עצובה-

ועל החזרה של שבויים ושובם של חיילים ושגשוג ואהבה בארץ-

כשהמציאות ...

אבל כמו שכולנו יודעות,

לפעמים דווקא כשחווים קושי או יאוש

משהו מתעורר לתנועה-

תמיד אני משתפת, שהפריצה הכי גדולה בחיים שלי-תודעתית ובתכלס-

קרתה כשהמצב שלי התדרדר כל כך שהייתי חווה התקפי חרדה.

אז איך ממצב כל קשה מצליחים לייצר מציאות?

בשביל זה אני כותבת,

כדי לתת לכן שני כלים מדוייקים ויעילים,

שיעזרו לכן להחזיק בחזון הזה עבור כולנו

ועל הדרך- יעזרו לכן להרים את התדר האישי שלכם

(מה שכמובן יאפשר לכן לתרום יותר חיוביות לסביבה ולחזון הזה).

הכלי הראשון-

בכל פעם שעולות מחשבות שלילות, חרדות או פחדים-

אנחנו מנסות, במקום להישאב אליהן-

לענות להן בנחישות,

על ידי מנטרה אחת, ברורה וחזקה.

מטרת המנטרה היא לא לשקר לעצמנו,

לא להדחיק ולא לשנן כמו תוכי,

מנטרה היא פשוט שורת פקודה למוח שלנו.

וממש כמו ששמים יעד בווייז-

ואז נוסעים אליו לפי נתיב הנסיעה שהווייז יוצר,

ככה המוח שלנו יודע לייצר נתיב חיים,

 אל מול שורת הפקודה שיצרנו עבורו באמצעות המנטרה.

וכך על ידי תדר החלטי וברור, אנחנו מציבות מטרה ברורה ונתיב הגעה אליה.

ואיך יוצרות מנטרה?

מנטרה היא משפט קצר ביותר , עם כמה שפחות מילים, תיאורים ומורכבות.

אין בה את המילה "לא" אלא רק את מה שכן נרצה לחוות.

והיא בנויה בלשון הווה.

וצריך לבחור רק אחת!

שתהיה הכי מדוייקת לצורך שלכן, כדי לא לבלבל את המוח בכמה מטרות.

לדוגמא:

הארץ שלנו מוגנת ובטוחה.

החיילים והשבויים חוזרים עכשיו.

המלחמה מסתיימת בצורה מופלאה ומיטיבה.

אנחנו מבורכים ושמורים.

אהבה, בריאות ואחווה שוטפים את מדינת ישראל.

(כן, ההתנגדויות עולות, הפחד והכעס עולים, כי המציאות משקפת לנו את ההפך. אבל זו בדיוק המטרה שלנו- לא להסכים למציאות הזו! לא לאפשר לה להתקיים יותר, ולשנות יחד את החיים שלנו).

הכלי השני,

הוא יצירת תמונה תודעתית ברורה-

תמונה שנשתמש בה כמו הבזק,

בכל פעם שנחווה רגשות שליליים, פחד או דאגה.

כמו המנטרה,

התמונה הזו נועדה להנחות את העולם הרגשי שלנו ואת תת המודע והשכל שלנו,

אל המטרה שאליה אנחנו רוצות להגיע.

את התמונה אנחנו יוצרות מתוך הדימיון שלנו

והיא צריכה להיות מורכבת ממשהו מאוד מאוד אישי עבורנו,

משהו שמסמל את שינוי המציאות הפרטית שלנו,

שינוי שמסביר למוח שהמלחמה הסתיימה לטובה,

והכי כדאי להתמקד דווקא בדברים הכי פשוטים ויום יומיים,

ולשים בתמונה פרטים- כמו סוג הנעליים שלנו, תיק מסויים, שעה ספציפית ביום,

תכשיט, ריח שאנחנו מריחות, מגע של חפץ כלשהו, משהו שישקף את הסיטואציה שאנחנו מדמיינות וישכנע שזה אמיתי-

ומסמן למוח שהחיים שבו למסלולם

למשל-

תמונה שבה אני בעבודה וכולם מחייכים, שמחים ורגועים (עם חולצה של העבודה במזגן הקריר)

תמונה שבה אני יושבת ושותה קפה עם חברות בבית קפה ויש רוגע ונחת (השולחן עשוי עץ לבן והכסאות בצבע בג' אני שומעת את המוזיקה בבית הקפה)

תמונה שבה אני יוצאת לטיול משפחות וכולם שמחים ועסוקים בטיול (בוקר מוקדם, נועלת נעלי טיולי ושורכת שרוכים מחוספסים)

תמונה שבה אני נוסעת לחברים שגרים בדרום ונהנית מהנהיגה ומהדרך (אני עם אוזניות מרגישה אותן בתוך האוזן שלי)

הרגשות שנחווה לשניה קלה כשאנחנו חיות לרגע את התמונה הזו,

רגשות של רגיעה, הקלה, אושר-

יכנסו מייד לתדר שלנו,

ודרכנו לנחמה לכל הרשת שמרכיבה את התודעה הקולקטיבית של כולנו.

מותר לומר את המנטרה שלכן אפילו אלף פעמים ביום,

מותר לדמיין את החזון הויזואלי שלכן- אלף פעמים ביום.

כל אמירה וכל הבזק,

מרימים את הרשת,

כל יצירה של הדהוד חיובי היא תרומה אדירה,

מרפאה ומייצרת אור,

לא פחות מבישול, תרומה, הסעה וכל הדברים המופלאים שכולכן עושות.

כתבו לנו כאן אהובות,

מהי המנטרה שיצרתן?

מהי התמונה שבראתן בתודעתכן?

אני פה לדיוקים ושאלות.