top of page
חיפוש

מה שדיברנו אתמול בלילה...

אתמול בלייב החודשי לחברות המועדון שלי,

דיברנו על החזקת תדר גבוה בימים הקשים האלה-

וכמו שאחת המשתתפות כתבה-

"אני מתאמצת כל כך להרים תדר, לשמור על מצב רוח וכל הזמן נופלת-

 אני מרגישה שאני צריכה להיאחז בכוח, כל הזמן להיות סופר- חזקה, להכריח את עצמי לחייך- וממש ממש קשה לי"

קודם כל- תדר של מאמץ וכוח- הוא תדר הפוך לגמרי מזרם השפע והאהבה היקומיים,

שזורמים אלינו כל הזמן

ודווקא כשאנחנו הכי בחוסר מאמץ, בשחרור ובהתמסרות- הכי קל לנו לקבל אותם

ודבר שני- נכון שכל הכוח הזה נשמע מאוד מאוד מעייף?

כל המאמץ הזה וההשתדלות הבלתי פוסקת הזו,

גוזלים כל כך הרבה אנרגיה ומשאירים אותנו מרוקנות.

ולמה הגענו למצב הזה, של התאמצות?

כי התדר הקולקטיבי עכשיו כל כך כבד ועצוב ועמוס-

והכי קל בעולם לקום בבוקר ולשמוע בתוך הראש:

"אני מדוכאת, אני עייפה, אני מיואשת, אני עצובה, אני חרדה"

כי המציאות באמת קשה

והמצב באמת מפחיד ומדכא,

ואלו המחשבות של המון אנשים, שמהדהדות גם בתוכנו,

ואנחנו באמת חרדות לשלומם -

ואין שום ויכוח על הקושי האובייקטיבי הזה,

יש רק אפשרות להכיל אותו אחרת:

לא להתמסר לנרטיב המדכא

לא להיסחף לתוך שעות של צריכת חדשות וצפייה בעדויות,

לא כי לא אכפת לנו ולא כי אנחנו אגואיסטיות או אדישות,

אלא כדי להתחיל תנועה אנרגטית אחרת,

בתוך התדר הקולקטיבי הזה,

תנועה של אהבה, של אופטימיות, של אמונה-

שאם נצליח לחוות אותה בתוכנו,

תשפיע אוטומטית גם על התדר של כולם.

ואיך להעלות תדר על גבי הזרימה היקומית,

ממקום קל ולא מתאמץ?

זה הכלל בזמן הנוכחי:

ככל שאנחנו ממוקדות בחומר- בעשייה חומרית, בפתרונות מעשיים, במיקוד בהשתקפויות של מה שמתרחש, בחיבור לכאן ועכשיו-במובן של לחוות את כל מה שקורה מהעיניים הארציות- ככה ניתקל ביותר התנגדות, מאמץ וקושי .

וככל שנתחבר לחלקים הגבוהים והרוחניים שבתוכנו-

ככה המציאות סביבנו תתרכך ותהפוך להיות זורמת ומלאת אור,

נתחבר לזרם השפע והאהבה היקומיים

ונשפיע לטובה על הסביבה שלנו.

ואיך להיות מחוברות לחלקים האלה?

דווקא בדברים הכי קטנים-

להרגיש את התדר שלנו כשאנחנו מתעוררות, ולשאול, מה יעזור לי עכשיו להרים אותו?

לנשום נשימות אור- פשוט לדמיין אור גבוה ולהזרים אותו דרך קודקוד הראש ואיברי הנשימה אל תוך הגוף

כשמרגישות חרדה- נושמות אור ללב,

ומתמירות את כל האנרגיה החזקה שהחרדה מייצרת-

לקרן אור מופלאה ומאירה שנשלחת ממרכז הלב שלנו, ישר להגנה ושמירה על החיילים והחטופים

כשמבשלות- מדמיינות שהידיים שלנו מכניסות באוכל אהבה, הזנה, שלווה

כשמנקות- מקרצפות תדרים נמוכים מתוכנו ומביתנו

וכששוב מרגישות עייפות ועצובות- לא מתאמצות, לא נלחמות,

מחבקות את עצמנו בחמלה ואהבה,

עושות אמבטיה טובה או מוצאות מישהו להתחבק איתו או איתה

וזוכרות- זו תקופה קשה מאוד,

ועדיין, יש לנו בחירה.

מצרפת לכן בתגובה הראשונה לינק ליצירת תדר גבוה בחמש דקות במתנה,

ומי שרוצה להצטרף למועדון הנפלא שלנו

בשקל בלבד לחודש ההתנסות,

בזמן שנוח לה ובלי התחייבות,

לתמיכה ולמידה ואהבה

לוחצת על הלינק הזה:




צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page