כבר הסרנו מסיכות וחזרנו לחיות, השמיים נפתחו (לפחות חלקית) והיה נדמה שחוזרים אלינו חופש התנועה, היכולת להתעסק בחיים שלנו ולא בפוליטיקה של מגיפה ואולי אפילו... השגרה. (זו שפעם אולי חשבנו שהיא משעממת ועכשיו הפכה למטרה), ושוב. הסרט המוכר- חוזרים לבידודים, מסיכות ואיומים בסגר בספטמבר... וכולנו או רובנו מרגישות: אין לנו כבר את הסבלנות ואורך הרוח, מנטאלית, רגשית, משפחתית, אישית וכלכלית, לחיות את זה שוב.
אז איך בכל זאת אוספות את הכוחות, ממשיכות להחזיק תדר, להיות בשמחה, לחוות את היום יום בטוב, ולהצליח לייצר לנו מציאות שנעים לנו וטוב לנו לחיות בה?
הטריק שלי, הוא מאמץ מודע, להיזכר כל יום, (ולפעמים כמה פעמים ביום) מי אני, מה באתי לעשות בעולם הזה, ומה המטרה:
יש סיבה שאנחנו כאן בזמן הזה, בגוף הזה, בהתרחשויות האלו, יש סיבה שבחרנו לחוות את השנים האלו, לשייף עוד יותר את התדר שלנו, את אומץ שלנו ואת הגדילה על ידי השתתפות במשחק הלמידה היקומי המואץ שהן מביאות:
לפני שהגענו לגוף הפיזי, חתמנו על חוזים נשמתיים, בהם בחרנו לחוות שיעורים מסוימים - השיעורים האלו נלמדים דרך חוויות החיים שאנחנו חוות, דרך האנשים שאנחנו פוגשות, דרך המציאות החיצונית ועם כל אדם או מקרה או חוויה- הגדילה שלנו מתרחשת, והנשמה שלנו יכולה להאיר עוד את האור שלה לתוך המרחב הפיזי.
כשאנחנו זוכרות כל הזמן, שבחרנו להיות כאן, שיש לזה סיבה שקשורה בהתפתחות שלנו, התמונה מתחילה להתבהר:
יש לנו שליחות, יש לנו יעוד, יש לנו מטרה- לכל אחת יש תפקיד בזמן הזה, יש שירות עולמי שעליה לעשות, דרך ההוויה הפיזית שלה- וכל אחת מעבירה את התדר הנשמתי שלה, את האור הגבוה שבה, את היכולות הנשמתיות שבה- דרך הגוף שלה, העבודה שלה, לבני המשפחה והחברים שלה, באמצעות המחשבות והפעולות שהיא עושה-
וככל שאנחנו מקדישות זמן לחיבור ולהעצמה של האור הזה ולחיבור לנשמה הגבוהה שלנו, ככה קל לנו ואפשרי עבורנו יותר לחוות שמחה, אהבה, ושפע, ולהעניק אותם לאחרים.
אז למרות שהמחשבות הטבעיות שלנו היום הן בגדול על הקו של "למה זה קורה לי/ מגיע לי?" "מה קורה בעולם?" "למה זה לא נגמר?"- יש בנו את היכולת להסיט אותן לכיווני התפתחות והתעצמות- מה אני יכולה ללמוד עכשיו? למה אני כאן? מה קיבלתי מהחוויות האלו השנה? איך אני יכולה להתפתח דרך חווית החיים הייחודית הזו? ומה אני יכולה להעניק לאחרים דרך הלמידה שלי ודרך הנוכחות שלי?
וזה לא תמיד קל, לקבל על עצמנו תפקידים כאלו, של אחריות אישית ואחריות קולקטיבית, אבל כשאנחנו מצליחות לקיים אותם- ואו, התמורה היקומית עצומה: אנחנו זוכות לחוות אור גדול, לחוות אהבה טהורה, חיבור פנימי ושמחה, שפע בכל רגע ורגע, ותחושת התעלות מדהימה. וידיעה, שאנחנו בעצם מעל הנסיבות החיצוניות, מייצרות את המציאות שלנו מתוך ההוויה האנרגטית שלנו, מתוך חיבור לרוחניות שבנו, והקשבה לנשמה הגבוהה שלנו.
מי מסכימה, לקבל על עצמה את שיעורי ותפקידי הנשמה הגבוהה, להפיץ אור בעולם ולשרת בהפצת האור כמה שרק אפשר, (בקרוב אכתוב עוד על איך לדעת מהו האור המדוייק האישי שלך ואיך לייצר לך ממנו כלי להגשמה) ולבחור כל יום שוב, להאמין, לדעת שהיא כאן בזמן הזה מסיבה ממש ממש חשובה, ולהיות בשמחה?
Commentaires